חינוך מיוחד

חינוך מיוחד הוא חינוך הניתן לתלמידים עם לקויות הפוגעות בתפקודם באופן משמעותי, ומטרתו לספק מענה לצרכיו הייחודיים של כל תלמיד. תלמיד יופנה לחינוך המיוחד במצב בו הוא אינו מסוגל להפיק תועלת מתוכניות החינוך של בתי-הספר והגנים הרגילים, אשר אינם מתאימים לו ואינם עונים על צרכיו. החינוך המיוחד נועד לסייע למי שאינו יכול ללמוד במערכת החינוך הרגילה בעקבות קשיים חמורים בתחום השכלי, הגופני (רפואי, מוטורי, חושי וכו') ו/או הרגשי‏[1]. בהתאם לכך, החינוך המיוחד נועד לענות על הצרכים ההשכלתיים, החברתיים והרגשיים של התלמידים בעלי הלקויות ולקדם את התהליך השיקומי שלהם. זאת מתוך מטרה לאפשר להם להשתלב בחברה ולקיים חיים חברתיים ומקצועיים תקינים ככל האפשר‏[1]. כ 10% מאוכלוסיית התלמידים זכאית להשתלב במסגרת החינוך המיוחד. השיבוץ למסגרת הלימוד הספציפית נקבע בהתאם לצרכים הייחודיים של כל תלמיד. ישנן מספר מסגרות של החינוך המיוחד: גני ובתי ספר לחינוך המיוחד (ובהם מסגרות לילדים עם פיגור שכלי, אוטיזם, שיתוק מוחין, לקויות ראייה, לקויות שמיעה, בעיות התנהגות, קשיים רגשיים, הפרעות קשב וריכוז חמורות ועוד. כיתות קטנות לחינוך המיוחד בתוך בתי הספר הרגילים, שילוב (עם סייעת) בתוך כיתה רגילה, פנימיות של החינוך המיוחד ומסגרות כגון דירות בקהילה והוסטלים, מרכזי תעסוקה/ שיקום מקצועי ועוד. המדינה משלמת לסייעות אשר עובדות בעצמן דרך משרד החינוך/ עירייה. יחד עם זאת, קיימת המלצה לעבוד בשיתוף פעולה עם ההורים ולאפשר להם להיות בקשר עם הסייעת.